החלטה בתיק ת"א 17915-08-11

לפני בקשה לעיכוב הליכים בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

המשיב מתנגד.

ההליכים בתיק זה החלו שעה שהמבקשת 1 (להלן בבקשה זו: "החברה"), הגישה תביעה כנגד המשיב לבית משפט זה.

בכתב התביעה, טענה החברה, כי כספים אשר הופקדו לקופת פיצויים על שם המשיב, שייכים לה בפועל, וזאת לאור תוכנו של הסכם רכישת/מכירת מניות אשר נחתם בין הנתבע, אשר היה בעל מניות בחברה,  לבין בעל המניות הנוסף (הוא המשיב 2 ) והמתייחס לסיום פעילותם המשותפת, כמו גם מכוח מצגים שונים אשר הוצגו לחברה על ידי הנתבע.  

הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי יש לדחות את כלל טענותיה של החברה.

במקביל, הוסיף המשב והגיש הודעה לצד שלישי כנגד המבקש 2, תוך שהוא טוען כי ככל שיימצא שעליו להשיב כספים כלשהם לחברה, הרי שעל המבקש 2 לשפותו במלוא הסכומים הנקובים.

הצד השלישי, המבקש 2, הגיש תשובתו להודעה, ובמקביל הוגשה הבקשה נשוא החלטתי זו.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתצהיר באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי להלן.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכם רכישת/מכירת המניות מיום 7.8.2009, כולל בחובו תניית בוררות (להלן: "הסכם הבוררות").

תנייה זו היא הבסיס לבקשה שבפני.

עם זאת, בתיק זה שבפני, נדרשתי, ליתן את הדעת למספר סוגיות מקדמיות כדלהלן :

א.         העובדה כי ההליך המקורי נפתח בין המבקשת, החברה, לבין המשיב-הנתבע, כאשר בין החברה לבין המשיב, לא קיים הסכם בוררות.

ב.         העובדה כי המבקש 2, שהינו הצד השלישי, הוא בפועל, נכון למועד היום, בעל המניות היחיד ומנהלה של החברה.

ג.          מועד הגשת הבקשה לעיכוב ההליכים.

ד.         העדרו של תצהיר.

מועד הגשת הבקשה

בניגוד לטענות המשיב במסגרת תגובתו, אין לראות את המועד בו הוגשה הבקשה ככזו אשר יש בה שיהוי, או ויתור על טענות.

הגם שאני ערה לכך שהחברה הינה בבעלותו של המבקש 2, אין לראות זהות בין המבקשים.

חברה הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת מזו של בעלי מניותיה ומנהליה, על כל המשתמע מכך.